אז מה הסיכוי שגיגי, דיצה ויואש הם גיבורי־על?
כי בעצם הם ילדים די רגילים שקיבלו כוחות־על לא מזמן. גיגי,
שעובר ממקום למקום בכוח המחשבה, מגיע למקומות הזויים במיוחד; דיצה, שיכולה לשתק אתכם ביד אחת ולקרוא את המחשבות שלכם ביד השנייה, כבר מצליחה להבדיל בין הידיים (רוב הזמן); ויואש מנצל את הכוח החדש שלו כדי להפוך את דיצה לאוגר. וכל זה בזמן שהם צריכים להציל את צלילה, מנהלת בית הספר שלהם, ולהתמודד עם הנורא מכול:
טיול שנתי בלי מספיק חטיפים.

”מי רוצה כוח־על? להציל את צלילה”, הוא הספר השני
בסדרה שהיא גם יותר מותחת, גם יותר מצחיקה
וגם יותר פרועה (אבל בקטע טוב).

גיגי הוא הילד הכי גיק בעולם, אבל עכשיו גם יש לו כוח־על שגורם לו לעבור ממקום למקום בעזרת המחשבה בלבד, מה שמאלץ אותו לעשות משהו שהוא לא עושה בדרך כלל – לחשוב.

ליואש יש שלושה כוחות־על – הוא חולם חלומות שמתגשמים, אבל רק חלק מהם, ורק לפעמים. הוא יכול לתקשר עם חיות, אם הן לא תולעים, ויש לו גם כוח של המחשת ביטויים שהופך פתגמים למציאות. כל כוחות־העל האלה (ודיצה) גורמים לו להאמין בעצמו יותר, אבל רק בממש ממש קצת.

דיצה שונאת טיולים שנתיים ואירועים עם השתתפות חובה, ואת זה שהחברים שלה נעלמים באמצע הטיול השנתי, ושמצפים ממנה לעלות על במה מחופשת לצלילה. היא גם לא מתה על כרישים או על זה שמנסים להרוג אותה, אבל בעיקר היא שונאת שמיקה נותנת לה עצות לגבי מה לא ללבוש.

שירי צוק היא סופרת ותסריטאית טלוויזיה. כוח־העל שלה הוא להוריד גשם בכל פעם שהיא יוצאת עם הכלב, או שזה כוח־העל של הכלב שלה?

מאירה ברנע־גולדברג היא עורכת וסופרת. כוח־העל שלה הוא לראות את הטעויות שהיא עשתה שנייה אחרי שהיא שלחה את ההודעה.

אייל חירורג הוא מאייר ואנימטור. כוח־העל שלו הוא להיות רעב בדיוק אחרי שהוא סיים לצחצח שיניים.